זוגות רבים בישראל לא יכולים לממש את אהבתם ולמסד את מערכת היחסים שלהם מסיבות שונות – פסולי חיתון, זוגות בני אותו מין או זוגות בהם אחד מבני הזוג אינו יהודי. המונופול של הרבנות הראשית על תחום הנישואים מונע זאת מהם, וכך הם עלולים לאבד זכויות המוקנות כחוק לכל זוג נשוי. מעבר לכך, יש זוגות (ולא מעט) שאינם מעוניינים לעבור דרך הרבנות הראשית על מנת למסד את הקשר, מסיבותיהם שלהם, וגם הם נתקלים במבוי סתום בדרך למימוש אהבתם ומימוש זכויותיהם.
במדינת ישראל יש מספר פתרונות למצב זה, כמו עריכת חתונה בחו”ל ורישום בישראל; מעמד של ידועים בציבור או עריכת הסכם לחיים משותפים. עד כמה שונים הפתרונות הללו זה מזה והאם יש אחד שעדיף על השני?
ידועים בציבור
בני זוג מוגדרים כידועים בציבור לאחר פרק זמן מסוים של חיים משותפים. בדרך כלל המעמד ניתן לאחר הוכחת קיום משק בית משותף ומגורים משותפים, אולם יש גם מקרים חריגים בהם ניתן להגדיר זוג כידועים בציבור גם ללא מגורים משותפים. הגדרה זו מאפשר להחיל את הזכויות המגיעות לזוג נשוי על הידועים בציבור, אולם חשוב להדגיש כי מעמד זה מעולם לא הוסדר בחוק הישראלי. עצם ההגדרה וההשלכות בעקבותיה מתבססות על פסיקת בית המשפט ולא על לשון החוק, ולכן מדובר בשטח אפור ופחות ברור.
זה עלול לגרור מספר בעיות וקשיים לזוג שהוא ידוע בציבור:
למרות ההכרה בהם, זוג ידוע בציבור אינו זכאי לחלוטין לכל הזכויות של סוג נשוי, ויש תחומים בהם יידרש הזוג להוכחות נוספות על מנת להפוך למשפחה, למשל אם יבחר להביא ילדים לעולם.
ההכרה בידועים בציבור היא ספציפית למקרים מסוימים, קרי היא אינה גורפת ותקפה כלפי גוף ציבורי מסוים או רשות מסוימת. לכן, בכל פעם על בני הזוג להמציא מחדש הוכחות ו”לזכות” מחדש במעמד של זוג. זה כמובן עלול לגרור בירוקרטיה מתישה ודיונים עם גופים רבים שלא תמיד מסונכרנים זה עם זה.
גם ההוכחה לגבי קיום משק בית משותף וקיום חיים משותפים בפרט אינה תמיד נעימה וכרוכה בפגיעה בפרטיות וחשיפת פרטים אישיים ואינטימיים על מנת לממש זכויות המוקנות כחוק וללא כל בעיה לזוגות נשואים.
כמו כן, במקרה של סיום הקשר, אמנם אין צורך לעבור הליך ממסדי אולם במקרה של חילוקי דעות שיגררו לדיונים משפטיים יהיה קשה להוכיח את קיום הקשר ולהגן עליו מבחינה משפטית.
הסכם חיים משותפים
לזוגות ידועים בציבור מומלץ לערוך הסכם חיים משותפים. הסכם זה הוא אישי ופרטני ונערך בשיתוף מלא שני בני הזוג, ולכן הוא משקף במדויק את אופי הקשר. ניתן להתייחס בהסכם לכל היבט שבני הזוג ירצה להתייחס אליו – חלוקת רכוש, סמכויות, אופי הקשר, הקמת משפחה, משמורת על הילדים ופרידה.
הסכם זה מנוסח על ידי עורך דין והוא למעשה מסמך משפטי מחייב, ללא כל צורך באישור מגורם נוסף (כמובן לאחר חתימתם והסכמתם של בני הזוג), כך שבכל מקרה שבו מתעוררת בעיה, ההסכם מהווה את הפתרון האידיאלי וכל מה שכתוב בו והוסכם ע”י בני הזוג – מחייב.
עם חתימת הסכם חיים משותפים מקבלים בני הזוג תעודת חיים משותפים. זו תעודה המעידה על קיום חיים משותפים ומקנה לבני הזוג את הזכויות המלאות להן זכאי כל זוג נשוי בישראל – זכויות סוציאליות, משכנתאות, שירותי בריאות, זכויות כלכליות ברשות המיסים, זכויות מוניציפליות ועוד. זהו למעשה “מסלול עוקף רבנות” למיסוד חיים משותפים והוא מתאים לכל מי שרוצה בכך, ללא קשר למין, דת או השקפת עולם.
כמובן שגם במקרה שבני הזוג מחליטים לפרק את החבילה ולהיפרד, אין כל צורך לעבור דרך הרבנות הראשית או כל מוסד אחר, ולא בשום מעורבות משפטית בתהליך. הכל נעשה בהתאם להוראות ההסכם.
הסכם חיים משותפים, אם כן, מהווה למעשה את הפתרון האזרחי הטוב ביותר כיום לממש את הקשר בין בני זוג, בדרך שהם בוחרים לעשות זאת, על פי השקפת עולמם ובמסגרת המתאימה להם. משום שההסכם נערך בשיתוף הזוג, מנוסח ונחתם על ידי צוות משפטנים מנוסה בדיני משפחה, אין כל חשש שתישאר פרצה פתוחה.
זוהי הדרך האזרחית האופטימלית לכל מי שמבקש לממש את אהבתו ולהקים משפחה בדרך שיבחר, ללא מהמורות וללא קשיים, לעצב את מערכת היחסים בדרך המתאימה לו – ולו בלבד – ומבלי “לעבור” דרך מוסד הרבנות הראשית.